פסק-דין בתיק ב"ל 43565-12-11

בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה שארעה ביום 11/1/90.

העובדות

1.         התובע נפגע ביום 11/1/90.

2.         התובע ניהל הליכים משפטיים לאחר שנדחה על ידי פקיד התביעות והוכר בבית הדין הארצי לעבודה ביום 18/7/11 בתיק עב"ל 23399/02/11.

3.         לתובע נכות בגין פגיעת עבודה זו בשיעור 10%, המזכה רק במענק.

4.         התובע הגיש את התביעה לדמי פגיעה ביום 17/7/01.

המחלוקת

 האם על הנתבע לשלם לו את המענק או שמא נכונה טענת התובע כי נוכח האמור בסעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן החוק), לא קמה לו זכאות.

הכרעת הדין

1.      אין מחלוקת כי תביעת התובע הוגשה ביום 17/7/01 כ-11 שנה לאחר קרות האירוע.

2.      לצורך העניין אין זה משנה אם האירוע הוכר בדיעבד בבית הדין הארצי.

3.      לשון סעיף 107 הינה כדלקמן: " 107(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104 (ג) ישלם לו המוסד מענק סכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בארבעים ושלוש. הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במס' החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה".

4.      לשון החוק ברורה ומפורשת, ככל שהאיחור רב יותר הניכוי יהיה גדול יותר.

5.      ומשחלף הזמן הרי שסעיף 107 אינו מאפשר תשלום המענק אשר התאפס בחלוף הזמן. (לעניין זה ראה עב"ל 96/03 פריג' נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו)).

6.      לא הוצגה בפנינו סיבה לשיהוי והאיחור הרב. גם על פי דברי התובע אין בנכותו הכללית כפי שעלה מדבריו כדי ליתן מענה לשיהוי זה, כמו כן אישר שאביו טיפל בענייניו. על כן, גם לא הוצג בפנינו טעם המצדיק חריגה מהחוק ומהפסיקה.

7.                  לאור האמור ומשבסעיף 107 אין מקום לשיקול דעת אין מנוס אלא לדחות את תביעת התובע.

8.                  התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ג , ( 29 אוקטובר 2012) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.